בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ביום ה' את עתירתה של חברת סיבריז לימיטד, בעלת "בית הציר הקובני" הסמוך לחוף הרצליה, וקבע שיש לשמר את המבנה אף נגד רצון הבעלים. השופטת יעל בלכר דחתה את כל טענות העותרת נגד הוועדה המחוזית תל אביב, עיריית הרצליה והוועדה המקומית הרצליה, ולא מצאה כל עילה להתערבות בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון. לסיום אף הטילה השופטת בלכר הוצאות משפט חריגות בסך כולל של 100 אלף שקלים על העותרת – 50 אלף לזכות הוועדה המחוזית ו-50 אלף לזכות הוועדה המקומית.
סיבריז לימיטד היא חברה זרה המאוגדת בברמודה, אשר רכשה את המבנה המרשים הניצב על מצוק החוף של הרצליה מידי האחים עופר במהלך העשור הראשון של המילניום. מפרסומי עבר עולה כי בעלי החברה הם זוג בעלי ההון טום קפלן ודפנה רקנאטי – בתם של ליאון ומירה רקנאטי.
המדובר במבנה חד קומתי בשטח בנוי של כ-1,000 מ"ר הממוקם על אחת מפיסות הקרקע היקרות בישראל – על מצוק החוף של הרצליה פיתוח, ברחוב רמת ים. המבנה נבנה בשנת 1961 ותוכנן על ידי האדריכל יעקב רכטר בסגנון האדריכלות הבינלאומי. המבנה שימש בעבר את הצירות הקובנית, והתגורר בו ציר קובה בישראל ד"ר ריקרדו וולף, תפקיד בו שימש עד לניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות ב־1973. וולף המשיך להתגורר במבנה זה עם אשתו עד מותם ב־1981. לימים, רכשה העותרת את המבנה.
את העתירה הגישה סיבריז לימיטד נגד החלטת הוועדה המחוזית מינואר 21 לדחות את התנגדותה לתוכנית שימור האתרים של הרצליה הר/2000/שמ, ונגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית ממרץ באותה השנה (תפקיד שבו כיהנה אז האדריכלית דניאל פוסק) לדחות את בקשתה למתן רשות לערור למועצה הארצית.
העותרת טענה כי החלטת הוועדה המחוזית התקבלה על יסוד תשתית עובדתית פגומה וחסרה וכי הוועדה התעלמה מהמאפיינים הייחודיים של האתר והמתחם שבו מחזיקה העותרת. לטענתה, אילולא פגמים אלה, היו המשיבות מגיעות למסקנה כי הוראות התכנית – וההגבלה על שימוש למגורים ועל ניוד הזכויות לשטחי העותרת בפרט – לא יאפשרו את שיקומו של בית הציר הקובני, ואף כי אין הצדקה היסטורית או ערך אדריכלי ואין אפשרות מעשית לשמר ולשחזר את בית הציר הקובני לפי האלמנטים המקוריים שלו.
השופטת בלכר התייחסה לטענות בשני מישורים – הכללתו של בית הציר הקובני בתוכנית השימור ולטענות להיעדר כלכליות השימור לאור מגבלותיה של התוכנית. בפסק הדין קבעה השופטת כי לא נמצא כח נפלו פגמים בתשתית העובדתית שעל בסיסה החליטו המשיבות לכלול את הנכס בתוכנית שימור האתרים ועל כן הן נדחות. הטענה כי מצבו הפיזי של הנכס אינו מאפשר את שימורו נדחתה גם כן וכך גם הטענות שאין השימור כלכלי.
בסוף דבריה השופטת בלכר פסקה: "העתירה נדחית. נוכח התוצאה וכלל נסיבות העניין כמתואר והטענות שהועלו על ידי העותרת, בשים לב להשקעה שלה נדרשו המשיבות בטיפול בעתירה עבת כרס זו, אני מחייבת את העותרת בהוצאות בסך של 50,000 שקלים לכל אחת מקבוצות המשיבות (בסך הכל 100,000 שקלים)".
